רבי ע"ץ חיים אבואלעפיא

צור מחצבתו:
רבי יעקב אבולעפיא בן בתו של מהר"י בירב, הוא "הרב המוסמך" שהוסמך ע"י מהר"י בירב השני [בנו של רבי אברהם בן מהר"י בירב]. היה רב בדמשק בתקופת מהרח"ו ז"ל יחד עם הרב המוסמך רבי משה גלאנטי, והרבה להתכתב עם גדולי דורו הרב מהרח"ש והרב מהריט"ץ (גם הוא מן המוסמכים ע"י מהר"י בירב השני).
רבי יעקב הסמיך שנים מתלמידיו, את רבי יאשיהו פינטו ואת בנו רבי חיים אבולעפיא [ובמק"א מצאתי שבנו הוא רבי ידידיה ז"ל, ורבי חיים הוא בן בנו]. רבי חיים קיבל תורה מרבו המובהק רבי יוסף מטראני (בנו של הרב המבי"ט), והיה אחד מרבני עיה"ק חברון בתקופת רבי אברהם בן חנניא ורבי יצחק אזולאי (בנו של הרב חסד לאברהם). הוא נפטר בירושלים ונקבר שם. נכדו הוא מופת דורו הרב ע"ץ חיים אבולעפיא.
תחילת דרכו:
רבי חיים נולד בחברון, ולמד יחד עם רבי חזקיה די סילווה מח"ס "פרי חדש" ורבי אברהם יצחקי מח"ס "זרע אברהם" בישיבת גדול הדור רבי משה גאלנטי ע"ה הידוע בכנויו "הרב המג"ן". שם שקד בעצמה על לימוד התורה והתהלך בכל דרכי החסידות בקדושה כאחד הראשונים. מסופר עליו שהיה שגור על לשונו כל ששה סדרי משנה, ומידי יום ביומו אחר חצות לילה היה שונה סדרים שלימים בעל פה בקול חוצב להבות. היה דרכו להיות שח עינים ולא היה מביט חוץ מארבע אמותיו.
בצעירותו נתבקש על ידי יהודי חברון לצאת למסע לטורקיה כשד"ר למטרת גיוס תרומות עבורם, מאחר ולא יכלו עוד לעמוד תחת עול תשלום המיסים שהוטל עליהם, ורוב ככל תושבי העיר הגיעו עד פת לחם.
בשנת תע"ב (1712), נסע שוב לאיזמיר שבטורקיה, ושם הוסמך לרבנות.
רבנות בעה"ק צפת:
לאחר 6 שנים החליט לחזור לארץ ישראל, השתקע בעה"ק צפת וכיהן כרבה של העיר. באותה עת נסע לעתים קרובות אל העיר טבריה החרבה והשוממה כמה עשרות שנים, כדי להשתטח על קברות הצדיקים בה ובסביבותיה.
 
רבנות בק"ק איזמיר:

אחרי פטירתו של רבי ישראל בנבנישתי ראש אב"ד דק"ק איזמיר, נתבקש רבי חיים ע"י ראשי הקהילה לחזור לאיזמיר ולכהן כרב העיר הגדולה. הוא נשא בתפקיד זה בין השנים תפ"א-ת"צ (1721-1740). שם הרביץ תורה והעמיד תלמידים הרבה, והמפורסם שבהם הוא רבי חיים מודעי ע"ה מגדולי דורו.
כבר בהיותו באיזמיר התחיל להתפרסם כאדם קדוש ובעל מופת. בימים שקודם חג המצות אירע שנאבד תינוק מגוי אחד, והעלילו על היהודים בעיר איזמיר ששחטוהו לקחת מדמו לאפות מצות מצוה, ושלח המושל לתפוס את רבי חיים ולהניחו בבית האסורים. כשהגיע הרב ז"ל ונכנס לפתח החצר נתמלא כולו באור רב ונפל פחד ואימה על המושל, ועודנו עומד שם באו אנשי בשורה להודיע שזה עתה מצאו את התינוק שנאבד, ואז אמר המושל "בריך אלההון דיהודאי", ואחרי בקשת המחילה על שציערו להביאו לפניו שלח אותו לביתו בכבוד גדול.

 
עיניו היו פקוחות לרווחת בני עדתו, וללא פחד ומורא היה פועל לטובת הכלל. כך היה בראותו מנהג הסוחרים מוכרי דגים גוים ויהודים מיקרים השערים בערבי שבת ויום טוב על חד חמש, גזר בחרם שלא יקנו יותר משמונה חתיכות האוקה, כדרך שמצאנו בש"ס גזירות כיוצא בהן (עיין כריתות סוף פרק א', פסחים ל' ע"א, סוכה ל"ד ע"ב), והעדיף שלא יקנו דגים שנה או שנתיים  עד שיחזור השער למקומו.
ואם בדברים גשמיים כך על אחת כמה וכמה בענינים רוחניים. בראותו הנהגת דלת העם עמד ותיקן דכל יחיד יקרא בכל יום ספר אחד של תהלים המסוגל להכניע הקליפות וכל העוסק בהם כאילו עוסק בנגעים ואהלות כמאמר רז"ל. ובשבת שיש איסור שיחה בטילה יקראו כל חמשת הספרים. והיה רגיל לומר דהעושה כן לימנע מלדבר שיחת חולין ושיחה בטילה בשבת וקורא כל ספר תהלים מובטח לו שהוא בן העולם הבא ומקרב גאולת ישראל.
הדפסת חיבוריו:
בשבתו באיזמיר התאפשר לו להדפיס את ספריו :
  1. ספר עץ חיים: דרשות על התורה ובו רומז הרבה דיני הש"ס והרמב"ם בדקדוק הפסוקים, הרב חיד"א בספרו שם הגדולים כתב שהוא ספר נפלא ובקיצור גדול והקורא צריך להעמיק העיון ואז חיך אוכל יטעם לו אמריו ורמיזותיו כי נעמו.  עוד הביא שם מה ששמעו מפי הרב ז"ל שקבלה בידו שהוא משבט יהודה הזרע המלוכה והטמי"ן ברמ"ז הדבר בסוף פרשת ויחי באומרו ומשו"ה הבטיחנו שלא יפסיק "מלכותינו" וכו'.
  2. ספר מקראי קודש: על הלכות פסח יום טוב ומגילה ולשונות הרמב"ם.
  3. ספר יוסף לקח: ג' חלקים דרושים ופירושים על התורה בכמה וכמה דרכים מהם על פי הפשט ומהם על פי הדין.
  4. ספר ישרש יעקב: על אגדות הש"ס, ובו מלקט ביאורי המאמרים מפיהם ומפי כתבם של רבנן קדישי ועליהם מוסיף והולך מדיליה ברוחב דעתו ורוח בינתו.
  5. ספר שבות יעקב: על אגדות הש"ס (עין יעקב חלק א').
  6. ספר חנן אלהים: דרשות, ואתו ספר חיים וחסד דרשות למר זקינו מהר"י בן ג'אמיל.    
 
בנין הישוב בעה"ק טבריא:

למרות פריחת הק"ק באיזמיר תחת שרביט הנהגתו, שאיפתו היחידה של רבי חיים היתה לחזור לארץ ישראל ולבנות חורבות העיר טבריה שם כיהן סבו כרבה של העיר עד שנחרבה. רבי חיים האמין בכל לבו שחידוש היישוב היהודי בגליל הוא פתח לימות המשיח וגאולת העם היהודי כולו.
בשנת תצ"ח (1738) נודע לשליט הגליל דאהר אל עומר, כי רבי חיים אבולעפיא רבה של איזמיר רוצה לעלות ארצה ולחדש את הישוב בעיר טבריה, ושלח אליו מכתב הזמנה עם הסכמתו ועזרתו למימוש תוכניותיו.
ואכן , בשנת ת"ק (1740) הגיע רבי חיים מאיזמיר בראש שיירה של עשרות אנשים, ושליט הגליל קיבל אותו בכבוד גדול, הלבישו לבוש יקר הערך כלבוש מלכות, ומילא כל בקשותיו. בעיר נבנה בית כנסת גדול ומפואר שלא היה כמוהו בכל ארץ ישראל, ונקרא בשם "עץ החיים" וגם היה מוכר בכינוי "בי כנישתא רבא דטבריא". גם נבנו בית מרחץ נאה, וחניות ליום השוק ובית בד לשמן שומשמין. חידוש היישוב בעיר טבריה עשה רושם רב בגולה, ורבים ראו בזה סימן לגאולה הקרובה, ובתקופה זו התגברה העלייה לארץ ואנשים רבים בקשו להשתכן בעיר.
כדי לחזק את בנין העיר תיקן רבי חיים שכל הבונה חורבת חבירו דינו כיורד ברשות, וקבע לו זמן שיכול לדור בה חמש שנים רצופות מיום כלות המלאכה, ואחרי חמש שנים יש רשות לבעל החורבה לשלם לבונה כל הוצאותיו ויסתלק לו.
עוד אחת מתקנותיו של רבי חיים כתבה רבי יעקב ניניו בספרו אמת ליעקב (קונטרס שפת אמת דף קל"ד ע"ג) וז"ל: כל הנודר מעות לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס החיוב מוטל עליו לשולחם לעיר טבריא דוקא לשלם את נדרו, ואינו יוצא ידי חובתו עד שישלח אותם לשם, דהא ידוע ומפורסם הסכמת הראשונים כמלאכים ע"ה העשוים בכל תוקף מתקיפי ארעא דישראל ועל צבאם הרב הקדוש גאון עוזינו כמלאך ה' צבאות כמוהר"ר חיים אבולעפיא זצוק"ל שהוא יסוד המעלה, יסד ארץ על מכוניה עה"ק טבריא ת"ו, הוא אשר תיקן כמה וכמה קופות כאשר שמענו ונדעהו, והוא גזר אומר בכח קדושתו וחסידותו שכל הנודר לשם גבוה האי תנא דידן רבי מאיר בעל הנס ז"ל לא ישולם נדרו עד אשר יקיים מצות נתינה לעה"ק הנ"ל, ומי האיש אשר ימלא לבו לעבור על גזירתו ולא יחוש על נפשו ונפש בניו ובנותיו ועל גופו ועל ממונו, וכבר נודע בשערים את כל הנוראות הגדולות אשר עשה בחייו על כל מי שהיה עובר על דבריו וכ"ש עתה כי גדולים צדיקים במיתתן וכו'.
שמועה זו מעזוז נוראותיו לכל העובר על דבריו ידועה מדברי רבי חיים עצמו שגילה שהוא ניצוץ מחזקיהו מלך יהודה, ודין הוא שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ולכן כל המתריס כנגדו אינו משלים שנתו ויעבור והנה איננו.
הגאון בעל "החקרי לב" סיפר שפעם אחת השיג על דברי מהר"ח אבולעפיא בספרו "מקראי קדש" ונתגלה אליו בחלום ואמר לו שהשיגו אשר לא כדת, ומאותו היום היה נזהר להזכירו בכבוד ואימה ולדקדק היטב בדברי קדשו.

ביקור האור החיים הקדוש בטבריא:

בכ"א אדר ב' תק"ב ביקר הקדוש רבי חיים בן עטר ע"ה בעיר טבריה. שני הגדולים העריכו מאד זה את זה, ורבי חיים שהיה כבר זקן בא בימים הפציר בו מאד שיקבע את ישיבתו עם חבורת תלמידיו בעיר ויקח את עול הנהגתה. בסופו של דבר החליט האור החיים לעלות לירושלים ולהשתכן בה. 
מסופר שכשנפטר האור החיים הקדוש בירושלים נתעלף רבי חיים בטבריה באמצע התפלה, ונשאר בעלפונו כמחצית השעה. וכששבה רוחו אליו סיפר שליוה את האור החיים הקדוש עד שערי גן עדן.
פטירתו:
בפורים שנת תק"ד הזעיק רבי חיים את בנו בכורו רבי יצחק מסוריה והטיל עליו להמשיך את הנהגת העיר אחריו. וביום שבת קודש ו' בניסן נפטר רבי חיים, ונטמן בבית העלמין הישן בדרומה של העיר טבריה.
גם בנו רבי יששכר עמד בראש הנהגת היישוב בטבריה לאחר אחיו רבי יצחק.
צאציו:
צאציו היו מגדולי הרבנים בדמשק, והבולטים שבהם הם רבי חיים נסים אבולעפיא ע"ה הנודע בכנוי "הרב חנ"א", ונכדו רבי יצחק אבולעפיא ע"ה מח"ס "פני יצחק". ומאז ועד עצם היום הזה מזכירים כל יוצאי דמשק בליל יום כפור גם את רבי עץ חיים אבולעפיא יחד עם כל גדולי רבני העיר, זכותו יגן עלינו אמן. 
 
 
טלפון: 0773293037  דוא"ל: shaarbinyamin@gmail.com  בני ברק - ישראל
לעילוי נשמת מר בנימין אסא דוויך ז"ל        en Memoria de Don Binyamin Assa duek z"l
ומרת אשתו רבקה לבית פרכה ז"ל             y su esposa Sra. Rebeca Farca de Assa z"l