הברית בין הדרוזים למוסלמים נגד הנוצרים
נס "תושה" - "אין שלטון" (אנרכיה), אירע בסביבות שנת הכת"ר (1860) כעשרים שנה אחרי עלילת הדם המפורסמת "באדרה תומה".
ימים אלו התאפיינו במאבקים עזים בין הדרוזים והנוצרים המרואנים בהרי הלבנון, כאשר עם נפילת הנוצרים בידי הדרוזים – שטבחו באויביהם באכזריות מאות ואלפים, המשיכו הדרוזים ובקשו לעשות שפטים גם בנוצרים אשר חיו בדמשק. לשם כך, כרתו הם ברית עם המוסלמים הדמשקאים, שמצידם מיהרו לחבור לדרוזים לשם מלחמה באויב המשותף – הנוצרים.Ÿ
ברית זו לא היתה מובנת מאליה, שכן יחסי הדרוזים – מוסלמים גם הם לא היו מן המשופרים, אלא ששנאת המוסלמים לנוצרים גדלה שבעתיים וגברה על יחסיהם המעורערים עם הדרוזים, זאת עקב הרמת הראש הנוצרית בדמשק – באיסוף קנין ומקנה, והתנשאות הדת הנוצרית על זו המוסלמית.
עם נפילת הנוצרים בלבנון והשפלתם, מצאו המוסלמים בקעה להתגדר בה, והחלו מתגרים בנוצרים, משפילים אותם ואף מכים אותם מכות נמרצות בראש כל חוצות. לשיא הגיעה ההשפלה, כאשר המוסלמים החלו מבזים בפומבי את סמלי הדת הנוצרים, כך, בליל י"ט תמוז, הכינו המוסלמים דמויות כצלמי הנוצרים המונחים בבית תפלתם, והשליכו אותם ברחובה של עיר בבזיון. יתירה מזו, כל איש אשר ניכר היה עליו כי נפשו מרה בקרבו, היו הם מכריחים אותו לדרוך ברגל על צלמי בנוצרים.
Ÿ מאסר המוסלמים והתפרצות הפרעות
כאן כבר לא היה יכול הפחה – שר הצבא – להעלים את עינו, והוא ציוה לאסור כמה מהמתפרעים המוסלמים, כאשר כעונש נצטוו הם לטאטאות ולנקות את בתי התיפלה ברובע הנוצרי. ברם, לא הבין הלה את חומרת מעשהו, שכן תחת להשקיט את האש, הבעיר הוא אש גדולה וחמורה מקודמתה. תוך שעה קלה נתאספו כשמונים אלף איש – מוסלמים ודרוזים – כולם אחוזי חרב ושאר כלי משחית, שהיכו את חיילי הצבא שוק על ירך. בצמאונם לדם, פרצו אלפי הפורעים לרובע הנוצרי, ובקריאות "חרב על הכופרים" החלו בשריפת הרובע כולו על בתיו וכנסיותיו, כאשר הרכוש נבזז, ונשי הנוצרים ובנותיהם נפלו כקרבן לעינוי והתעללות. בסופו של יום, נמנו בצד הנוצרי כעשרת אלפים הרוגים במיתות משונות, אנשים וטף.
 
Ÿ "לך עמי בוא בחדריך"
יהודי דמשק, שהתגוררו ב'חארת אל יהוד' הסמוכה לרובע הנוצרי, עמדו איפוא בסכנה גדולה: רב וסביר היה הסיכוי, כי הפורעים המשולהבים לא יבחינו בין דם לדם, ויכניסו אף את היהודים לתוככי מעגל הדמים. היהודים הסתגרו בבתיהם, כאשר על פתחי בתיהם תלו הם ארבע כנפות מצוייצות – כאשר הורום חכמי העדה. ואכן, בנס גלוי, פסחו הפורעים בתי היהודים ולא נגעו בהם לרעה.
בשם זקני דמשק נמסר, על שאלת חלום שנערכה בהקשר לאירועים אלו, ואשר עליה הושב מן השמים בלשון הפסוק (ישעיה כ"ו כ') "לך  עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". יש שייחסו שאלה ותשובה זו לרבי יעקב ענתבי ע"ה, אשר ערך את השאלה בתקופת עלילת הדם המפורסמת, עשרים שנה קודם. לפי גירסה זו, בתשובה שנמסרה מן השמים היה משום רמז לצרה שתפקוד את הנוצרים, כמידה על עלילתם על יהודי דמשק.
ברם, אף כי ישנם סימוכין להשערה לפיה היה במכת המוות שקיבלו הנוצרים משום עונש על עלילת השוא, מ"מ יחוס השאלה והתשובה לרבי יעקב ע"ה – עשרים שנה קודם לכן – אינו מבוסס דיו, ויותר מסתבר שהשאלה נשאלה ע"י חכמי העיר באותה תקופה, והם גם קבלו את התשובה הנזכרת, וכונת התשובה להבטיח שלא יארע ליהודים שום נזק מהפורעים המוסלמים המשתוללים ברחובות, ועמה הוראת השעה להסתגר בבתיהם עד יעבור זעם. 
 
Ÿ יום משתה ושמחה
כאמור, בשל בהכרת גודל הנס קבעו חכמי העיר את יום י"ט תמוז - בו התחילו המהומות - כיום לשמחה לדורות, בו לא אומרים תחנונים בתפלות כמו ביום טוב, וכן בתפלת מנחה ביום הקודם. מנהג זה נשמר עד היום בקהילות יוצא דמשק בכל מקומות מושבותיהם.
פיוט מיוחד חיברו פייטני העיר לזכר "נס תושה", המתחיל במילים "שירו נא לאל שירים על גאולת העברים וכו' בשנת כת"ר לבריאה עשה לנו פליאה", וזכור הוא עד ימינו אצל זקני העדה.













































 
Ÿ עשיית דין בפורעים
עם שוך המהומות, החלו פליטי הנוצרים להגיח ממקומות מסתורם, כשהם מוכי רעב וחסרי כל. קול זעקתם הגיע עד בית המלכות בתוגרמה, עד שהוזיר פואד פחה עם משנהו שר הצבא הגיעו לדמשק בראש צבא בן שמונת אלפים חיילים, לעשות דין וצדק עם הפורעים. ביום ב' באב הגיעו לבירות, ומשם עשו את דרכם לדמשק. עם הגיעם לדמשק ציוה הוזיר לאסור את מפקד הצבא הסכל כגורם אחראי למהומות, ושלחו למאסר בעיר קושטא. גם הפורעים לא נמלטו מעונש, כאשר חמש מאות מהם נדונו למוות בתליה או יריה, ושמונה מאות אחרים לעבודות פרך לכל ימי חייהם. הערבים גם חוייבו בתשלום נזיקין ופיצויים לנוצרים על הרס ושריפת בתיהם.
 
Ÿ מאסר היהודים
בעקבות הלשנה, נאסרו גם כמה יהודים, ביניהם בנו של הראשל"צ בארץ ישראל רבי חנ"א אבולעפיא זללה"ה – ה"ה רבי יעקב ע"ה, שכיהן כרב ומורה בעיר. היהודים הוחזקו זמן רב בבידוד, ורק הגביר שמעיה אנג'יל זכה לבקרם מדי יום בשל קשריו הענפים. בסופו של דבר, עלה בידו של הגביר להביא גם לשחרורם. אחד האסירים, מרדכי חכים שמו, הושאר במאסר ונידון למיתה בתלייה, ואחרי מאמצים גדולים שוחרר אף הוא.
עם שחרורם, הריצו האסירים מכתב לאחד מהמשתדלים בהגנתם וחילוצם, ראש הועד בפאריס ה"ה השר סי' אברהם הכהן. וז"ל המכתב:
 
בעזהי"ת היום יום טו"ב לחודש חשון שנת ישישו וישמחו לפ"ג.
את הנזר עדות לישראל, עטרת תפארת לראשנו, הודנו והדרנו, מושיע ורב לבית ישראל, הוא הראש, ראש שבטי ישראל הרב המפורסם הגביר השר והטפסר ראש הוועד בעיר המפוארה פאריס יע"א כמהר"ר סי' אברהם כהן נרו יאיר עד ביאת הגואל משיח לישראל כיר"א.
בראשית מאמר זה אנחנו כורעים ומשתחוים לפני יקר תפארת גדולתו ומתפללים לפני אלקינו שבשמים, ירים ויגביה כוכב מערכתו באשר ה' אתו, ויתן חינו בעיני המלכים האדירים יר"ה, ובעיני השרים והסגנים תמיד כל הימים אמן כי"ר.
מאחר שכבר כתבנו לאדוננו מזמן שבעה תשרי שנתינו, מכתב יד החותם ראשון, ואח"כ כתבו לאדוננו יחידי העיר הי"ו מכתבים אחרים, כי הנזכר היה חבוש בבית האסורים וה' חפץ למען צדקו, ועל ידי צדיק וזכאי וחסיד כמו אדוננו היתה תשועתנו אנחנו החתומים מטה אשר נפלנו ברשת עלילות ערלי לב וערלי בשר- ובהגיע מכתבי אדוננו לכל הקונסולים ובפרט לקונסול פראנסה נתמתקו האדונים וגברה מידת הרחמים והיתה תשועת ישראל ונקיות האומה הקדושה בסיעת מכתבי רום מעלתך, ה' יאריך ימיך ושנותך ותמיד תהי' לעדת ישראל ליקר ולתפארת אמן.
ולא נכחד מאדוננו דבר ונכתב לרו"ם אשר עבר עלינו אשר בעונינו לקינו ושלמנו בהיותנו חבושים, יש ממנו חמשים יום ויש שבעים יום בבית הכלא ולא ראינו שום אדם כי אם מעלת הגביר החכם השלם השר סי' שמעיא אנגיל נר"ו אשר לבש בגדי קנאת ד' צבאות ומדי יום ביומו היה בא לבקרנו בבית האסורים, והיה מחזקנו ומאמץ את לבבנו, והיה נותן ממון להנצרכים ממנו הוצאות אכילה ושתיה, השי"ת יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, ועל ידו ועזרת וסיעת אתה הוא גואלנו יצאנו מאפלה לאור גדול, ונקתה האומה הישראלית בסיעת מכתביו ובפרט מכתב קונסול פרנסיס יר"ה, כי כל הנוצרים הנכבדים המעלילים על ישראל הם מסתופפים בצלו, ובראותם שהקונסול נתמתק ולא חפץ עוד בהשחתת ישראל בעבור כבוד מעלתך, גם הם חזרו מדרכם הרעה ונשתתקו ולא העלילו עוד.
והננו מבקשים ממכת"ר שתמיד ישגיח עלינו בעין חמלתו ויכתוב לקונסול הנזכר כפעם בפעם שידרוש בשלום האומה הקדושה. החותם הראשון על האגרת הזאת הוא מנכבדי העיר ויקיריה, לא מגביריה, הוא בן לאותו צדיק רב ירושלים הי"ו ותן לחכם ויחכם עוד. ודי בזה לאדונינו כי רוח אלהין קדישין בו. ובכן כסא הדרת כבודו ירום ונשא וגבה מאד על כל שכיות החמדה כנפשו הרמה המלאה חכמה ודעת וכנפשות אביונים המתפללים לחיי מלכא והם:
הצעיר יעקב אבואלעפיא, יצחק נאווי, אליאו כמצני, אריאל אשכנזי, חיים מלכי [מולכו], יוסף בקראן [בקיריה], יצחק ענתיבי, יוסף בלול [בלילוס], יוסף לוי בושי, אליאו לוי בושי, יוסף מערבי, יעקב סואירטי.
 
Ÿ עלילת הנוצרים
מתברר, כי אך יצאו הנוצרים ממחבואיהם, שבו לתפוס 'אומנותם' בידם, ולהעליל על היהודים. ממכתב שנשלח מדמשק לברון רוטשילד אנו למדים, כי בראות הנוצרים שלא אירע ליהודים כל נזק, החלו תוהים מדוע זה נפקד מקום היהודים מרוע המוסלמים, ומתוך כך באו למסקנא שהיהודים שתפו פעולה עם הערבים נגדם. הם מיהרו להריץ איגרת לברון יעקב רוטשילד, בו מבקשים הם שידאג לשלומם ומבטחם.
וז"ל מכתבם של גדולי הרבנים, ובראשם רבי חיים רומאנו ע"ה ופרנסי העיר:
 
דמשק, י"ח רחמים (1, אלול 19. אויגוסט) שנת כת"ר יתב' לה' אלקינו.
תפארת ישראל, עטרת ראשנו ראש מעזנו הודנו והדרנו עומד בפרץ, שמעו הולך בכל הארץ, ציץ ישענו ומשוש תפארתנו הגביר החכם השר הגדול מעוז ומגדול יצ"ו כמהר"ר סניור יעקב באראן די ראטשילד נר"ו בבא הדר כבודו ירום ונשא וגבה עד ביאת הגואל משיח לישראל כיר"א.
אחרי דרישת שלומו וטובתו אנחנו אלה פה ק"ק דמשק יע"א תמיד מתפללים בעד הצלחתו והשי"ת יכוננו ויגביה כוכב מערכתו, ויתן חנו בעיני המלכים האדירים ובעיני השרים יר"ה, ובימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח אמן כן יהי רצון.
אותותינו אלה הם המדברים להודיע במרום קדשו כי בודאי כבר קדמה הידיעה מאשר עשו גויי הארץ עם הנוצרים השוכנים בדמשק מזה מ' יום ושללו והרגו וישרפו בתיהם דברים אשר לא יעשו ולא היו לעולמים. ומאת ה' היה הדבר לכל השוללים גדולים וקטנים לא נגעו ולא פגעו באומתנו הישראלית לא בגופים ולא בבתים ולא בממון, ונעשה לנו נס עצום ורב כמעט יותר מניסי יציאת מצרים, והודאות נתננו לשמו יתברך יתעלה לעד אשר לא יעזב חסדו ואמיתו מאת עמו וצאן מרעיתו.
ואחרי ככלות המשוללים, ובאו שרים וסגנים מאת אדונינו המלך יר"ה והתחילו לתקן את אשר עותו ורצחו ושללו גויי הארץ על פני המשפט, ויצאו כל הנוצרים מהמחבואות- ראה ראינו ואזנינו שמענו עצמת שנאתם וקנאת הנוצרים לעם בני ישראל באמרם למה הגויים לא רצחו ולא שללו ולא שרפו בתי בני ישראל? ודבריהם אלה הם שנאה וקנאה ותחרות. והם מקשים קושיא לאלקינו אשר נתן בלב השוללים הרחמנות ולא נגעו ולא פגעו בעם בני ישראל. לא די לנו שנאת הנוצרים הקדומה לבני ישראל ובפרט בעירנו דמשק יע"א כנודע, אלא כעת מחדש נתחדש להם שנאה חדשה אשר אין לה שחר. ואנחנו ליה עינינו הוא אלקינו ואין עוד, המצילנו מיד הקמים עלינו, ותמיד אנחנו מהללים ומשבחים לשמו יתברך לא עזב ולא יעזב, והוא יתברך לא השבית לנו גואל אתה הוא גואלינו.
ובכן מאחר שידוע שלא נמצא ארוכה ומרפא לשנאה אשר היא מחמת קנאה, חוששים אנחנו מרוב דבריהם של נוצרים ועצם קנאתם פן ואל חס ושלום יתפעלו השרים יר"ה מדבריהם ומגדופיהם, ובברכתיה דמר ה' אתנו אל תיראו. ואף גם זאת באנו בשורותיים אלה לחלות פני תהלתו שישלח לנו אגרת רקומנדסיון [=המלצה] מהשר הגדול יר"ה שבעיר תהלה פאריס רבתה למעלת הקומנדאר אשר שולח עם החיילים למחוז סוריא יע"א, שיהיה בעזרתנו ויסבירו לו שגם אנחנו בני ישראל השוכנים בעיר דמשק מצתופפים בצל עז ... סניור ראטשילד נר"ו, וכי גם אנחנו חלינו במצוקה הזאת עם הנוצרים שכל ממונינו הוא אצל גויי הארץ, אשר בעת יחדיו למשפט יקרבו, ומי יודע מי מהם יצא נקי ממשפטו ועניי העיר הזאת ובעלי המלאכות בטלים ומבוטלים ונודדים ללחם. ה' ברחמיו וברב חסדיו יאמר לצרותינו די אמן כן יהי רצון. ואם יכשר בעיני אדונינו לשלוח לנו כתבים רקומנדסיון [=המלצה] גם לגיניראלים [=קצינים] ולקאנזולים מלכות האדירה פרנסיז [=צרפת] יר"ה ובעזרתם וסיעת אדונינו שיחיה שלום יהיה לנו.
ובכן לתשובת מעלתו ולתשובתו ולישועתו בעזרת ד' אנחנו מצפים.
אלה דברי חכמי ורבני וטובי ושועי העיר הזאת לנו דמשק יע"א החותמים ומברכים לשם גדולתו ככל תאות נפשו הרמה המלאה חכמה ודעת ובנפשות.
בין החותמים:
רבי חיים רומאנו
רבי אהרן יעקב בנימין
רבי יעקב פרץ
הגבירים:
סי' דוד פרחי
סי' רפאל הלוי
 
Ÿ דוחק היהודים ועזרת גבירי העיר
במשך כמה חדשים היה מצבם של תושבי העיר בכי רע: המסחר כמעט שותק, היוקר גבר ואף מצרכים בסיסיים לא היו בהישג ידם. הממשלה מצידה לא רק שלא ויתרה על המיסים הקבועים, אלא ביקשה אף להוסיף מיסים חדשים שלא היו נהוגים, כמו מס על בתי מגורים, ואף תבעה תשלום מס זה למפרע על שש שנים. כמובן, שלא בוצעה התחשבות במצב המשפחות, וכך, חוייבו במסים הקשים גם משפחות מעוטות יכולת, אלמנות ושאר קשי יום. למרבה העוול, הוסיפו ואף דרשו מהיהודים פיצוי עבור נזקי הנוצרים בידי המוסלמים.
יזכרו על הטוב גבירי העיר, ובראשם השר והטפסר סי' שמעיה אנג'ל ע"ה, שבאותה העת עמדו ופזרו מכיסם סכומי עתק ללא חשבון, לטובת אחיהם שלא עמדו בנטל התשלומים הקשה, ולטובת אחזקת תלמידי חכמים הוגי תורת א-ל, בספקם להם כל צרכם וכדי מחייתם.

חורבת הרובע הנוצרי בנס תושה

נס תושה

 
 
טלפון: 0773293037  דוא"ל: shaarbinyamin@gmail.com  בני ברק - ישראל
לעילוי נשמת מר בנימין אסא דוויך ז"ל        en Memoria de Don Binyamin Assa duek z"l
ומרת אשתו רבקה לבית פרכה ז"ל             y su esposa Sra. Rebeca Farca de Assa z"l