כנישתא דבי ג'ובר
 
מקום קדוש זה נמצא בצפון מזרח דמשק במרחק הליכה של חמישים דקות מהשכונה. לפי כל הנתונים בית כנסת זה הוא העתיק ביותר מכל הבתי כנסיות העומדים היום על תלם בעיר, ובדברי הימים נשארו שמועות שונות בזהות התקופה שהוא נבנה.
רבי יוסף סמברי, מחכמי מצרים, אשר שמע אודות המקום הזה מפי רבי שמואל ויטאל, מביא בספרו "דברי יוסף" (ספר זה לא נדפס, ורק נעתק ממנו קטעים שונים על ידי הבאים אחריו) מסורת איש פי איש הקושרת את המערה לאליהו הנביא ז"ל ואת בנין בית הכנסת עצמו לאלישע תלמידו, והוא גם מוסיף שבית כנסת זה הוא הנזכר בתלמוד בבלי בכמה מקומות "כנישתא דבי גובאר" (ראה מסכת ברכות דף נ' ע"א, עירובין דף ס"א ע"ב, תענית דף כ"ו ע"א, מגילה דף כ"א ע"ב).
ואכן כבר בזמנו היה מורגל לכנות את המקום "כנישתא דבי ג'ובר" כמו שתמצא בהקדמת ספרו של רבי שמואל ויטאל "מקור חיים", אבל ברור הוא שזה רק בדרך הלצה שנהגו בה חכמי ספרד בסגנון כתיבתם הידועה, כי המקום הנזכר בתלמוד הוא בערי בבל ולא בחוצות דמשק, וכבר תראה כמה דורות אחריו לג"ע הרב חידא ז"ל בספר "שם הגדולים" (מערכת ש' אות ע"ה) שגם השתמש כדרכו בלשון מליצי וקרא למקום הזה "כנישתא דבי ג'ובר", והוצרך להעיר שלא יטעו לייחס את המקום לכנישתא דבי ג'ובר הנזכר בתלמוד ע"ש.

 
רבי שמואל אבוחצירא
ג"ע הרב חיד"א ז"ל בספרו "שם הגדולים" (המצויין לעיל) כותב על רבי שמואל שהיה איש אלהים קדוש, פרוש מכל עניני העולם הזה, והיה מתבודד בכנישתא דבי גובר בעיר הנקראת עד היום גובאר אשר בחוצות דמשק. ושמע מפי זקנים עזוז נפלאותיו שהציל לישראל מכמה צרות, וגם ראה כתבי יד שהזכירו פעולותיו להצלת ישראל זי"ע.
כנראה דבריו מכוונים למה שכתב רבי יוסף סמברי על רבי שמואל אבוחצירא אשר חי בסביבות שנת ש' (1560) והיה אדם גדול בתורה ובקי בחכמת הקבלה, והיה משתמש בקבלה מעשית בעת שהעולם צריך לו. ושם הביא כמה סיפורי מופת ששמע מפי רבי שמואל ויטאל בשם רבי עבדאללה נאצר, רבה של ג'ובר, ממלא מקום רבי שמואל אחרי פטירתו.
רבי שמואל היה דר בקביעות בחדר בקומה אשר מעל הכניסה, וביקש להטמן שם אחרי פטירתו. למקום קבורתו אין גישה, ורק עולים לשם עם סולם מבחוץ ומשחילים דרך החלון דברי קודש הצריכים גניזה.
 
חצר המתחם:
כל המתחם מגודר בחומה גבוהה, ושער הכניסה הוא מהרחוב הראשי. בחצר הגדול בצד צפון יש בנין בן קומותיים עם כ20 חדרי אירוח שהיו מיועדים עבור הבאים ל"זיארה". בדרך כלל היו חולים, נשים שלא נפקדו, או שאר נצרכים לישועה, באים עם בני משפחותיהם ושוהים מספר ימים במקום כדי להסתייע מסגולת המקום לרפואתם והצלחתם.
 
בית הכנסת:
הבית הכנסת הוא בצד מזרח של החצר, וליד הכניסה יש באר מים. בחצי הקשת אשר מעל דלתות הכניסה חרטו הקדשה בנוסח זה: ט"ו שבט שנת "ששים בבאם" - זה שער בית הכנסת אליהו הנביא, זכו בחייו החזן אברהם בן החסיד יעקב שלמה בוקיעי, ולזכרון אשתו לטיפה בת משה הלוי ג'ג'אתי, זכרון לו ולבניו אחריו עד עולם. הדלתות שיש היום חודשו בתקופה האחרונה בעיצוב אומנותי ואינן חלק מאותה הקדשה.
מעבר לדלת יש פרוזדור צר באורך כ3 מטר עד הכניסה לאולם הרחב, ובצד ימין חדר שמאחסנים בו שמן להדלקת הנרות.
 
האבן המגודרת:
בכניסה לאולם בית הכנסת יש מקום מגודר ובמרכז אבן גדולה. עד לפני כ150 שנה הגדר היה מלוחות עץ, ובמרוצת השנים החליפוהו בגדר מברזל. על האבן נכתב בכתב אשורי "בזה המקום נמשח הנביא אלישע בן שפט על ידי אליהו הנביא ז"ל שנת ג' אלפים מ"ג ליצירה", ותחתיו תרגום בערבית ובצרפתית. על ראש האבן יש מנורה, והיו מדליקים עליה שמן. בדור האחרון יש נורות חשמל קבועות במנורה, ומדליקים שמן באנדיל המשתלשל מהתקרה.
לא ידוע לנו מי קבע את נוסח הכיתוב באבן ובאיזה תקופה זה היה, כפי הנראה הוא נסמך על הכתוב בפסוק (מלכים א' יט') "ויאמר ה' אליו לך שוב לדרכך מדברה דמשק וכו', ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך". אך מדברי רבותינו הראשונים למדנו דכונת המשיחה הנזכרת בפסוק זה אינה אלא מינוי לשררה שימלא אלישע את מקומו כנביא, עיין בפירוש הרמב"ן בספר שמות (כ"ט כ"ט), ומינוי זה היה כשפגש אליהו את תלמידו אלישע בדרך חורש שדה עם עבדיו והשליך עליו את אדרתו, עוד בהיותם בארץ ישראל. כנראה מסיבה זו אחד מכותבי קורות המקום הזה העדיף להתעלם מזה וכתב שבמקום הזה "משח אליהו את חזאל למלך על ארם", והבאים אחריו עמדו על טעותו כי לא אליהו משח את חזאל אלא אלישע תלמידו, אך השאירו בכתובים שבמקום הזה נמשח חזאל למלך על ארם.
למרות שאם נבחן את הדברים לפי הכתוב בספר מלכים (ב' פרק ח') "ויבא אלישע דמשק ובן הדד מלך ארם חולה, ויוגד לו לאמר בא איש האלהים עד הנה", לא נראה שנמשח חזאל בג'ובר, אבל יש להנחה זו קצת מקום ע"פ דברי המלבי"ם שעמד על דיוק לשון המקרא והסיק דלא הגיע אלישע רק "לעיבורה של עיר דמשק" ולא נכנס בה, והתאים דיוקו עם מה שאמרו חז"ל שהלך לשם להחזיר בתשובה את גחזי שנדבק בצרעת נעמן, וידוע דמקום מושב המצורעים הוא מחוץ לעיר ע"ש.
אבל עכ"פ כל ההנחה הזו אינה מתקבלת על הדעת מכמה סיבות, והעיקרית שמשיחת חזאל למלך ארם על אותה אבן אינה סיבה כלל כדי להחזיק אותה כחפץ מקודש שלא נוגעים בו ומדליקים עליו שמן.
יותר נכון לשער שאחרי שאלישע נתלווה לאליהו הנביא לשרת אותו הגיעו למקום זה, ועל האבן הזאת ישבו שניהם יחד ונתקיים מה שאמרו חז"ל במסכת ברכות (דף ז ע"ב) גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה, שנאמר: (מלכים ב' ג') "פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו", "למד" לא נאמר אלא "יצק" - מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה.
 
אולם הבית כנסת:
הבית כנסת בנוי על עמודים, וצמוד לקירות נבנו מקומות ישיבה מאבן המכוסות בשטיחים. במרוצת השנים הוסיפו ספסלי עץ וכסאות במרכז האולם. כל הרצפה מכוסה בשטיחים יקרים. התיבה עשויה כתבנית התיבות בכל הבתי כנסיות בעיר, עם 7 מדרגות. בנין ההיכל עתיק הוקדש על נשמת אחד מחכמי משפחת עטייה, ובתוכו יש ספרי תורה עתיקים.
 
קירות מקושטות:
מנהג קדום ונפוץ מאד בכל הבתי כנסיות בדמשק לתרום פרוכות לפאר את קירות הבית. בחג הסוכות כל משפחה שתרמה פרוכת לקחה אותה והעמיד אותה לכסות את דפנות הסוכה שבנתה בחצרה, ואחרי החג החזירוה לבית הכנסת.
גם בג'ובר תלויות פרוכות בכל קירות בית הכנסת שנתרמו במשך הדורות לכבוד אליהו הנביא ז"ל. אחת הפרוכות נתרמה ע"י מרת רחל בתו של רבי אליהו הכהן מסלתון טראב ע"ה רבה של דמשק, פרוכת נוספת לע"נ מרת ג'מילה ג'חשיה, ועוד פרוכת שנתרמה ע"י חיים בן משה הכהן כליפה. בתקופה האחרונה לפני עזיבת רוב ככל היהודים נאספו תשמישי הקדושה מכל הבתי כנסיות בעיר וחלקם הובאו לג'ובר, בתמונות שבידינו ניתן לזהות פרוכת נוספת ובה הנוסח: "קודש לה' לק"ק כנסת שמאע הי"ו ענ"ה האיש הזקן הנכבד והישר ירא אלקים וסר מרע המדכה ביסורים כמוהר"ר שלמה מנקי זיתונה נ"ע נלב"ע כט' אייר שנת תרצ"ו ת.נ.צ.ב.ה"
מלבד הפרוכות יש עבודות רבות, מעשה אומן, עם פרק למנצח בצורת המנורה, תפלת "בריך שמיה" שאומרים בפתיחת ההיכל, ועוד.
 
ספרי קודש:
בקירות האולם קבועות כמה ספריות ובהם נמצאים ספרים עתיקים בכל מקצועות התורה, מתקופות שונות, והם בעלי ערך רב. ע"פ ידיעות ממקורות שונים ספרים רבים נגנבו בשנים האחרונות לדאבוננו, ונמכרו לאוספי יודאיקה.
 
מערת אליהו הנביא
בסוף  הבית הכנסת בצד ימין יש גרם מדרגות המובילות למערה אטומה שע"פ המסורת בה הסתתר אליהו הנביא ז"ל כשברח לדמשק.
מערה זו מוחזקת כמקום קדוש, לפני שיורדים במדרגות חולצים את הנעליים, וכשעולים ממנה לא מחזירים את הגב אלא עולים עם הפנים אליה.
בקירות המערה יש שקעים רבים ומדורי דורות נהגו להדליק שם שמן "אנדיל אליהו הנביא" לרפואה ולהצלחה, וכותבים את שם האדם בפיח שהצטבר בכותלי המערה מהדלקת השמן, ומהפיח הנשאר באצבע הכותב מניחים במצח האדם.
בפינת המערה נמצאת אבן שע"פ המסורת עליה ישב אליהו הנביא ז"ל, וסגולה עתיקה להניח על האבן הזו אחד מבגדי החולה, ואחרי הדלקת השמן והתפלה לרפואתו לוקחים את הבגד ומלבישים אותו לחולה.
ידוע לנו מנהג אבות ראשונים, לפני 150 שנה, שהיו מארגנים קבוצות לאמירת תהלים בתוך המערה.
גם אנשי העדה אשר במרוצת השנים עזבו את העיר ונתפזרו בשאר הארצות לא ניתקו את הקשר עם המקום הזה, ובכל צרה שלא תבא היו שולחים לקרוביהם כסף עבור רכישת שמן להדלקה במערה בצירוף בקשות לישועה והצלחה.
סיפורי הישועות היו ידועים לא רק אצל היהודים, ולא פעם היו מגיעים גם ערבים מתושבי המקום להדליק אנדיל שמן במערה.
 
תפלות השבת
למרות שאין ישוב יהודי בסביבה, נתקיימו תפלות בשבתות עם מנין אנשים שהמרחק לא הרתיע אותם. כדי לאפשר הליכה מחוץ לתחום שבת נעשה "עירוב" ע"פ הוראות רבי עזרא מסלתון טראב ע"ה, ונשמרו ההנחיות מפורטות בכתב ברשות בנו רבי יהודה.
 
משמרת ערב ראש חודש
עוד מתקופת רבי שמואל ויטאל ע"ה היו מתקבצים כל תושבי דמשק בג'ובר בערבי ראשי חודשים, ליום תענית וחשבון נפש. סדר התפלה בשחרית היה משתנה והיו מוסיפים אחרי העמידה אמירת סליחות שונות, ומוציאים ספר תורה וקוראים פרשת ויחל משה. במשמרת ערב ר"ח אב הוסיפו בתוך הסליחות כמה קינות, ובמשמרת הרחמים (ערב ר"ח אלול) הוסיפו פיוטים של הימים הנוראים הקרובים.
אחרי סיום תפלת שחרית עמד גדול החכמים ונשא דברי התעוררות בדרך דרוש הקשורים לאותו חודש, אם בסדר הפרשה או הזמן. רבי שמואל ויטאל היה מן הדרשנים הקבועים, ואת כל דרשותיו שנשא במעמד זה קיבץ והדפיס בספרו "מקור חיים".
גם נמצא ברשותנו דרשות שנשא רבי יעקב ענתבי ע"ה במשמרת רחמים שנת תק"ץ (1830) במקום, כתובות בכתב ידו, ונעתיק כאן מפתיחת הדרוש:
קול קורא קול גדול, אליכם אישים אקרא,
מורי ורבותי כנסיה שהיא לשם שמים דקיימי הכא לשמור משמרת אנשי המשמרה
הנה החודש הזה הבא עלינו לחיים טובים ולשלום להכי הוא דאתא
שובו והשיבו בקדושה ובטהרה, איש את רעהו יעזורו ונשובה עד ה' ויאר לנו במאור תורה
המתקדשים והמטהרים ומתפללים אל ה' בכל לבם מידי חודש בחדשו,
והצועקים אל ה' באימה ביראה בשפה ברורה
ה' יזכם ויזכנו לעשות רצונו כרצונו ולשוב מאהבה מצות ה' ברה.
 
בכתבי מבקרים במקום בתקופה הסמוכה אחרי עליית רבי יעקב ענתבי לירושלים, מצויין שהחכם הדורש במשמרות היה רבי יעקב פרץ ע"ה, שהיה מלהיב בדברות קודש כיד ה' הטובה עליו את הצבור הגדול שהיה מתאסף, עד שכמעט איש לא נשאר בעיר שלא בא להשתתף בסדר התפלה ולשמוע דבריו.
באותו מעמד היו מרבים להתנדב צדקות כמו שאמרו רבותינו ז"ל במסכת ברכות (דף ו' ע"ב) "אגרא דתעניתא – צדקתא", ובסיום התענית היו מגישים תקרובת לכל המתפללים בשמחה ובטוב לבב.
בדור האחרון, אחרי עזיבת אלפי יהודים, המיעוט הנשאר החזיק בקיום המשמרה רק בערב ראש חודש אלול, אך בקהילות יוצאי דמשק בארצות שונות השתדלו לשמור על המנהג בכל המשמרות (חוץ ממשמרת ערב ראש חודש אייר כיון שלא אומרים תחנונים בחודש ניסן), אמנם בהתאם לנסיבות ועיסוקם שינו מהמנהג המקורי וקבעו את אמירת הסליחות בסיום יום העבודה לפני תפלת המנחה.
לפני כמה שנים מכון "שער בנימין" החזיר עטרה ליושנה בהדפסת קונטרס "משמרת החודש" ע"פ כמה כתבי יד והם ע"פ הסדר שהנהיג רבינו מהרח"ו ז"ל .
 
שביעי של פסח והושענא רבא
בשביעי של פסח היו מגיעים המונים כמה שעות לפני אשמורת הבוקר כדי לומר בצוותא פרשת בשלח ושירת הים. גם בהושענא רבא היה קהל גדול משתתף כל הלילה בסדר הלימוד ואמירת ספר תהלים עם קטעי הסליחות המיוחדים.
 
סיום קריאת ספר הזוהר
פעמיים בשנה היו מתאספים בג'ובר זקני העדה במשך עשרה ימים, מבוקר עד ערב, ומסיימים כל ספר הזוהר הקדוש, לפני חג השבועות ולפני יום הכפורים (התחילו יומיים לפני ראש השנה). ע"פ המסורת מנהג זה נתקן על ידי מהרח"ו ז"ל.
 
הקפות בפרשת בראשית
עוד מנהג קדום היה נהוג בשבת פרשת בראשית להוציא את ספרי התורה ולעשות הקפות לתיבה בריקוד ובשירים כמו ביום שמחת תורה, להשוות ולקשור את סיום קריאת הפרשיות בשמחה יחד עם התחלתם. מנהג זה נשמר על ידי זקני העדה שהגיעו לארגנטינה בק"ק "אגודת דודים" עד הדור הקודם.
 
המשרתים בקודש בהחזקת המקום
לזכרון עולם נציין מתוך פנקסים ישנים שונים מקצת מאנשי קריה נאמנה בתקופות שונות שטרחו למען מקדש מעט זה: יוסף זרחיה כבאביה, כדר סאלאמיה (1913), סלים חלאווני (1920), דהוד זרחיה כבאביה. ובשנים מאוחרות יותר היה שמוש אחד ממשפחת כליפה, וגם ממשפחת מלאך הלוי.
עד היום מתוחזק המקום על ידי שארית הפליטה באופן סביר, וקומץ המבקרים שמצליחים להגיע לדמשק לא מוותר לבא בשעריו. 
 
 
טלפון: 0773293037  דוא"ל: shaarbinyamin@gmail.com  בני ברק - ישראל
לעילוי נשמת מר בנימין אסא דוויך ז"ל        en Memoria de Don Binyamin Assa duek z"l
ומרת אשתו רבקה לבית פרכה ז"ל             y su esposa Sra. Rebeca Farca de Assa z"l